מאת: טליה מיכאלי

הבחנה בין שני סוגי מצבי חירום רוחניים

הסוג הראשון מתרחש כאשר לאדם אין יכולת להסביר לעצמו את התופעות שהוא חווה, כתוצאה מחוסר ידע והדרכה. מתוך כך הוא מרגיש פחד וחווה אי־יכולת להתמודד עם התהליך. משבר כזה עשוי להחריף כאשר הסביבה אינה מביעה הבנה למצבו ומתייגת אותו כבעל הפרעה או מחלת נפש, מה שעלול לגרום לו לבושה ולנסיונות להפסיק בכוח את התופעות. במצב כזה, עצם החשיפה למידע והדרכה בנוגע לתהליך, עשוי לעזור לאדם להתמודד עם הקושי ולחצות אותו, אל עבר ארגון בריא יותר של העצמי.

הסוג השני מתרחש כאשר העצמי אינו חזק או מאורגן מספיק כדי להכיל את עוצמות החוויה הרוחנית, פעמים רבות כתוצאה מטראומות לא מעובדות (לרוב מהילדוּת, אך לא רק). במצב זה מתחולל שבר בנפש, שעשוי היה להתעורר גם בעקבות אירועים אינטנסיביים אחרים בחיי האדם. לעיתים מצב זה עשוי להתדרדר לאפיזודה מאנית או פסיכוטית. כאן לא מספיקה הדרכה, אלא יש צורך בטיפול פסיכותרפי, טכניקות של קרקוע ועוד. במקרים קיצוניים, אין מנוס משימוש בתרופות.

הבחנה ראשונית בין מצב חירום רוחני לבין אפיזודה פסיכוטית או מאנית

לא כל מצב פסיכוטי או מאני הוא מצב חירום רוחני, ולא כל מצב חירום רוחני הוא מצב מאני או פסיכוטי. במקרים מסוימים, מצב חירום רוחני עשוי לערב גלישות פסיכוטיות או להיות בעל מאפיינים מאניים. להלן מספר קריטריונים שאפשר לבחון כדי לתת הערכה ראשונית למצב (זוהי רשימה חלקית, ובכל מקרה של ספק ואי־וודאות מומלץ להתייעץ עם מומחה לבריאות הנפש):

האם יש לאדם היסטוריה פסיכיאטרית קודמת?

במידה שכן, זה עשוי להגביר את הסיכוי למצב פסיכוטי או מאני, אך לא מחייב שכך.

האם האדם מסוכן לעצמו ו/או לסביבה?

אלימות ואגרסיביות יכולות לעיתים להופיע במצב פסיכוטי או מאני, אך הן לא אופיינית למצבי חירום רוחניים. אף שאדם במצב חירום רוחני עשוי לחוש כעס או תוקפנות, נדיר שהוא יפעל מתוך רגשות אלו.

האם יש לאדם פחדים ומחשבות שווא של רדיפה או של יחס? האם הוא שומע קולות שלכאורה מגיעים מחוצה לו? האם הוא משליך את האחריות למצבו על העולם? למשל: חייזרים השתלטו לי על המוח; מישהו סימם אותי; הטלוויזיה שולחת לי מסרים; אני בטוח שהאנשים שיושבים בבית קפה ממול מדברים עלי; זה שגירדת עכשיו בראש זה סימן שאתה קורא את המחשבות שלי.

סימפטומים אלו אופייניים למצבים פסיכוטיים. במצבי חירום רוחניים אין נטיה לפרנואידיות, השלכה והחצנה. האדם יכול לראות את מצבו כתהליך פסיכולוגי פנימי. במידה והוא שומע קולות, הוא חווה אותם כמגיעים מתוכו, לא כנובעים ממציאות חיצונית. מחשבות שווא עשויות להופיע במידת מה, אך לא באופן קיצוני, ורמת השכנוע בהן יחסית רופפת. יחד עם זאת, יש להשגיח שהן לא מתגברות בעוצמתן, ובמידה וכן לפנות לעזרה מקצועית.

האם האדם רואה חזיונות, מקבל מסרים והוראות שונות?

הופעת תופעות "על חושיות" כמו חזיונות ומסרים יכולים לעורר באנשים רבים חשש רב מאובדן שפיות. יש להבדיל: אם החזיונות והמסרים מהווים הדרכה משמעותית לחיי האדם ובעלי אופי מיטיב, זהו מצב אופייני לפתיחה רוחנית. לעומת זאת - אם הם חסרי שחר (למשל חיזיון שבו האדם הוא משה על הר-סיני, מסר לפיו הוא יכול לעוף או הוראה להוביל את עם ישראל לגאולה) ובעלי אופי מסוכן/גרנדיוזי/אלים, זהו מצב אופייני למאניה או פסיכוזה. כך או כך, יש לבחון את המסרים בבהירות ועם סימן שאלה, ללא קשר למקורם.

האם קיימת פעלתנות יוצאת דופן, התנהגות אימפולסיבית, חסרת מעצורים ואף מסוכנת? למשל: בזבוז כספים עד כדי שקיעה בחובות עצומים; עיסוק בפעילות מינית מופרזת ולעיתים מסוכנת; השקעת אנרגיות רבות במגוון רחב של משימות, גם בתחומים בהם אין לאדם כל ידע ומיומנות.

סימפטומים אלו אופניים לאפיזודה מאנית ולא למצבי חירום רוחניים. יחד עם זאת, למצבי חירום רוחניים לעיתים יש מאפיינים מסוימים של היפו-מאניה, כמו דיבור רב, פעלתנות וקושי לישון.

האם ניכרת ירידה חריפה במידת התיאבון ובצורך בשינה (פחות מ-3 שעות שינה בלילה)?

סימפטומים אלו עשויים לאפיין גם מצב חירום רוחני שאינו בהכרח מאני וגם אפיזודה מאנית, על כן יש לשקלל סימפטומים נוספים.

האם ניתן להבין על מה האדם מדבר? האם הוא מסוגל לתקשר נרטיב ברור וקוהרנטי של חווייתו במציאות החיצונית או הפנימית? לחילופין, האם הוא קופץ מנושא אחד לשני ללא קשר ברור ביניהם?

חוסר קוהרנטיות מילולית והפרעות במהלך החשיבה אופייניים למצבים פסיכוטיים או מאניים. לעומת זאת, אדם במצב חירום רוחני לרוב יוכל להרכיב משפטים ברורים, אך שטף דיבורו עשוי להיות רב, תכוף ודחוף, ולהזכיר מצב מאני. יחד עם זאת, שטף דיבור מהיר לבדו אינו בהכרח מעיד על מאניה, ויש לשקלל סימפטומים נוספים.

האם יש לאדם מחשבות שווא של גדלות או שיש לו תובנה לגבי מצבו? למשל: האם הוא בטוח שהוא המשיח? לחילופין, האם הוא חש פחד מכיוון שהוא מקבל מסרים על גאולה, ועולה בו תחושה של משיחיות שהוא אינו בטוח באמיתותה?

מצבים פסיכוטיים ומאניים הם מצבים אגו־סינטוניים - כלומר לאדם יש בהם הזדהות מוחלטת עם החוויה שלו, ללא יכולת להטיל בה ספק, להתבונן עליה מהצד או להבחין שהאופן שבו הוא תופס את עצמו או את המציאות שגוי. למשל, מצבים כאלו יכולים להתאפיין ב"גאות של האגו" שכוללת מחשבות שווא של גדלות - האדם טוען שהוא אלוהים ומאדיר את אישיותו ככל יכולה. הוא משייך ומנכס את העוצמה של העצמי הגבוה, העל־אישי, אל האגו שלו, האישי. היות שפעמים רבות מחשבות שווא של גדלות מערבות תוכן רוחני, מצב זה עלול לבלבל ולהיתפס בשוגג כחוויה רוחנית במקום כמאניה או פסיכוזה. לעומת זאת, במצבי חירום רוחניים שאינם פסיכוטיים או מאניים, לאדם לרוב יש יכולת מסוימת להתבונן מבחוץ על מצבו, מודעות כלשהי לאופיו הנפשי־פנימי של התהליך ויכולת מניחה את הדעת להבדיל בין הפנימי לחיצוני ובין האמת המוחלטת לאמת היחסית. זהו מצב יותר אגו־דיסטוני - כלומר האדם אינו בהכרח מזדהה עם התנהגותו ועם מחשבותיו, אבל גם אינו מסוגל להיפטר מהם. יחד עם זאת, גם כאן יכול להיות בלבול מסוים בין האני היחסי - האגו והאישיות הרגילה, לבין העצמי הגבוה. יש לשים לב לכך ולתת הדרכה נכונה כדי למנוע התדרדרות לגאות אגואית.

האם יש לאדם תסמינים “חיוביים” בלבד או גם “שליליים”?

תסמינים “חיוביים" של פסיכוזה מתייחסים לעיוות של תפקוד תקין, למשל - אשליות והזיות, בעוד שתסמינים “שליליים" מתייחסים לאובדן תפקוד תקין, למשל - חוסר עניין בפעילויות חברתיות, הזנחה עצמית. תסמינים חיוביים נוטים להיות קשורים להחלמה טובה יותר, בעוד שתסמינים שליליים נוטים להיות קשורים בהיסטוריה של מחלות נפש ופרוגנוזה לא טובה לטווח ארוך.

אם האדם חווה תסמינים “חיוביים” בלבד, ייתכן כי לא מדובר במחלת נפש אלא במצב חירום רוחני, שיחלוף עם הזמן. אם התסמינים חמורים ותפקודו נפגע, חשוב שהאדם יהיה בהשגחה מקצועית ויש לעקוב אחר מצבו לאורך זמן.

הצעות לפעולות שעשויות לעזור בהתמודדות עם מצב חירום רוחני

• לקחת כמה ימים למנוחה, מבלי לעסוק בכל פעילות מלחיצה.

• להימנע לחלוטין מכל תרגול רוחני שהוביל ליצירת מצב החירום הרוחני מלכתחילה, וכל תרגול רוחני אחר שמעורר שינוי במצבי תודעה.

• מדיטציית מיינדפולנס (קשיבוּת), בדגש על מיקוד בתחושות הגוף או בקלט חושי מהסביבה החיצונית, עשויה לעזור להפחית חרדות (ניתן לתרגל גם עם עיניים פקוחות). אך במצב חירום רוחני, מדיטציה עשויה לעיתים להזיק יותר מלהועיל. אם החוויה היא שמיינדפולנס יוצרת ניתוק והחרפה של המצב יותר משהיא עוזרת להתקרקע ולהתחבר למציאות הגשמית, יש להימנע ממנה בשלב זה.

• להקצות זמן ספציפי ביום שבו מאפשרים מרחב לכל התכנים לעלות. לעיתים זה עוזר למנוע הצפה שלהם בשאר חלקי היום.

• להתמקד בענייני יום־יום פשוטים לביצוע - בישול, נקיון, שטיפת כלים, גינון, כביסה.

• להפעיל את "מוח שמאל" האנליטי - למשל ע"י פתירת תשבצים, סודוקו, בעיות מתמטיות, תכנות, למידה של שפה חדשה.

• ללכת יחפים, בעיקר על אדמה.

• לאכול ארוחות קבועות, גם אם אין תיאבון, ולהימנע מצומות. מומלצים מזונות ותבשילים חמים, כבדים ומקרקעים כמו ירקות שורש, זרעים, קטניות, ביצים, בשר (רצוי מגידול אורגני).

• עבודה פיזית ופעילות גופנית, בדגש על בניית מסת שריר - למשל יוגה, פילאטיס, הרמת משקולות.

• ציור אינטואיטיבי, נגינה, כתיבה של החוויות שלנו.

• אמבטיות חמות.

• להתחבר לצ'אקרת הבסיס דרך חוש המישוש וחוש הריח - להתמקד בתחושות שבמגע במרקמים שונים, ובריחות פרחים ושמנים אתריים טבעיים.

• עיסוי, אקופונקטורה, שיאצו, או טכניקות אחרות לעבודה גופנית־רגשית כמו שיטת גרינברג.

• להימנע ממקומות הומי אדם.

• לשוחח עם אדם קרוב שאנו מרגישים בטוחים בחברתו, ולבקש ממנו תמיכה ואוזן קשבת.

• לקרוא סיפורים של אנשים שחוו חוויות דומות או לשוחח עמם.

• לשוחח עם איש מקצוע שיכול להבין אותנו, להרגיע אותנו ולתווך לנו את החוויה.

• צמחי מרפא מאזנים ומרגיעים, כמו ולריאן (מומלץ להתייעץ עם נטורופת/הרבליסט).

• תרופות הרגעה במידת הצורך (בהתייעצות עם רופא).

• כל דבר אחר שעוזר להתחבר לגוף ולמציאות הגשמית, ולהפחית חרדות.

בכל מקרה של חשד למצב פסיכוטי, מאני או מצב חירום רוחני קשה שמעורר מצוקה נפשית רבה, מומלץ לפנות להתייעצות עם מומחה לבריאות הנפש, רצוי בעל היכרות עם מצבים רוחניים ש"יוצאים משליטה".

במידה והמצב מאפשר זאת, ובהתאם לשיקול הדעת של הגורמים הרפואיים המוסמכים, רצוי להימנע (או לצמצם עד כמה שניתן) ממתן תרופות פסיכיאטריות שמדכאות את המהלך הטבעי של התהליך, ועל־כן עשויות למנוע את ההתמרות החיוביות שיכולות לנבוע מהשלמתו. מומלץ לאפשר מנוחה, הקשבה, תמיכה רגשית והדרכה עד שהאפיזודה תחלוף באופן טבעי.

כמו כן, ניתן במקרים רבים למנוע אשפוז פסיכיאטרי, שעשוי להיות טראומטי בפני עצמו, באמצעות חלופות אשפוז כמו טיפול ביתי בסביבה המוכרת על ידי אנשי מקצוע, או בבתים מאזנים בהם הסביבה נעימה ומכילה יותר בהשוואה לבתי חולים פסיכיאטרים (רשימה של חלופות אשפוז ובתים מאזנים ניתן למצוא כאן).

* מקורות לכתוב והרחבות נוספות על ההבחנה בין מצב חירום רוחני לבין הפרעה פסיכיאטרית, ניתן למצוא בספרים: החיפוש הסוער אחר העצמי / כריסטינה וד"ר סטניסלב גרוף, עמ' 260-273; האדם בקצה האגו / מתי ליבליך, עמ' 254-258; Textbook of Transpersonal Psychiatry and Psychology, עמ' 243-244; מחקר התורם ביצירת הבחנה בין מצבי חירום רוחניים לבין פסיכוזה - תקציר המחקר ניתן לקרוא כאן, את המחקר המלא אפשר להוריד מכאן.

** הרחבה על טיפול בהתעוררות קונדליני ועל פסיכותרפיה טרנספרסונלית לאנשים עם הפרעות פסיכוטיות או מצבי חירום רוחניים עם מאפיינים פסיכוטיים, ניתן למצוא ב- Textbook of Transpersonal Psychiatry and Psychology, עמ' 261-280.