בלוג

חוויית התעוררות היא מצב. חוויה כלואה בזמן. שהתחילה ונגמרה.

אבל התעוררות, לא כחוויה, היא תהליך.

החוויה היתה וחלפה. אבל ההתעוררות היא לא חוויה והיא תמיד קורית בכאן ועכשיו.

זה לא חשוב אם היתה לנו חוויה רוחנית מדהימה או לא.

החיים תמיד כאן ועכשיו, ובגלל זה, הם תמיד מאפשרים לנו להתעורר אליהם.

לפעמים חווית התעוררות היא חוויה מבעיתה.

ואז זה ממש לא כיף להתעורר.

לפעמים אחרי חוויה רוחנית מדהימה, מגיע משבר קשה.

ואז יש געגוע מתמשך לחזור לחוויה.

כך או כך, אנחנו מנסים לברוח מהכאן ועכשיו.

בין אם כי אנחנו בבעתה, ובין אם כי אנחנו באבל על מה שאיבדנו.

מה שמעולם לא היה שלנו מלכתחילה.

להתעורר זה תהליך, והתהליך הזה קורה תמיד כאן ועכשיו.

אין במה להיאחז. אי אפשר להאחז בחוויות, הן לנצח יבואו וילכו.

אי אפשר לברוח מחוויות. המציאות תמיד תנצח.

אפשר רק להיות עם מה שגם ככה קיים.

בהתחלה, להיכנע.

אחר כך, להבין.

אחר כך, לקבל.

אחר כך, לסלוח.

ובסוף, לאהוב.

וזה תהליך שנמשך לנצח. והוא תמיד קורה כאן ועכשיו.

כי כל מה שתמיד קיים, הוא רק כאן ועכשיו.

כתבתי את הטקסט הזה בכוונה בלשון זכר, כי אין כאן כוונה ל- "אני" טליה האישיות/אגו, אלא למה שקיים מאחוריה. הוא חסר מין/מגדר. יותר נכון להתייחס ל"אני" הזה כ-"זה":

אני יכול להיות מודע לצורות, לתופעות.
אני יכול להיות מודע לעצמי, לראות את עצמי במראה, במדיטציה,
אני יכול לזהות את עצמי מתוך עיניים של מישהו אחר,
אך אני לא יכול לראות את עצמי מאחור, כי אני לא אובייקט.
אני הסובייקט היחיד שקיים.
חווה החוויות.
אני הצופה. אני לנצח הצופה.
אני לא יכול לצפות בעצמי מהצד, רק מלפנים. רק לזהות את עצם הצפייה עצמה.
אני נקודת ההתחלה שאין מלפניה.
אני הגבול של החלל שבו הכל מתקיים,
אין מאחוריי כלום. אין שם קיום. אין "שם".
לכל מה שמתקיים, לכל תופעה,
יש צורה, יש גבולות.
אני לא תופעה, לא צורה.
אני הגבול של הקיום של כל הצורות, והחלל של כולן,
ואני חסר צורה וחסר גבול.
אני הקיום שמאפשר את ההקרנה של הכל עליי.
שמאפשר את הקיום של הכל בתוכי.

להיכנע בפני הכל. כי הכל זה אני.

כל עוד אני לא נכנעת אני משמרת צורה נפרדת. אני שוגה באשליה שיש שם משהו בחוץ שהוא לא אני.

להיכנע לכאב.

להיכנע לרגש הלא נעים.

להיכנע לחווייה באשר היא.

----

כל רגש או תחושה קשה שיש לי הם גל בים. הגל הוא חלק ממני, הוא עשוי ממני. אני הים.

דרך כל זה
הקיום
החיים

להתוודע כל רגע מחדש

להיות
מה שיש
כי אין אחרת

החווייה הזו
עכשיו
תמיד עכשיו

גם זה חולף
וגם זה
וזה

הרגשות
המחשבות
הכאבים
האנוש

רק הקיום נשאר

והפלא
הפלא

"אי שם מעבר לדעות ה'נכון' וה'לא נכון' ישנו שדה. אפגוש אותך שם"
~ ג'לאל א-דין רומי.

"הדרך הגדולה אינה קשה לאלו שאינם מעדיפים.
כשהאהבה והשנאה נעדרות שתיהן, הכל נעשה ברור וחשוף לעין.
עשה את ההבחנה הקטנה ביותר ושמים וארץ מופרדים לנצח.
אם ברצונך לראות את האמת אל תחזיק בדעה בעד או נגד.
המאבק על מה שאדם אוהב ועל מה שהוא מתעב
הוא מחלת התודעה"
~ סוסאן, הפטריארך השלישי של הזן.

מה שעולה בי מהציטוטים הללו, הוא שזוהי מהות ההתעוררות, היציאה מהדואליות. רק שמה שקורה לרובנו הוא שכשאנחנו חושבים שאנחנו קולטים את זה, כשנדמה לנו שהבנו הכל, בקלות רבה אנו נופלים למקום שבו להיות בדואליות הופך ל"לא נכון" החדש, להחזיק בדעה זה "לא בסדר", וכו'. והנה נפלנו באותה מלכודת, והנה אנחנו שוב נאחזים במשהו ויוצרים דואליות.

במבט ראשון זה יכול להיקרא כמו קיטש ניו אייג'י מצוי. אך הסטייט אוף מיינד שזה נכתב מתוכו הוא מקום עמוק מאוד של אהבה, שלעיתים מתמזל מזלי ואני חווה את החסד הגדול שלה.

את כל הדבר הזה שנכתב פה, עברתי ועודני עוברת בעצמי. זאת הדרך שלי, המצפן הפנימי, כוכב הצפון. זו לא מטרה שאמורה לכבוש. זה מתהווה וימשיך להתהוות לנצח.

---------

זה רוצה לצאת
זה רוצה לאהוב
זה רוצה לתת
זה רוצה לחיות
דרכך

זה רוצה לגעת
בלב שלך
ושל אחרים

זה רוצה שתאהב
להיות אתה
שתאפשר לאהוב אותך

זה רוצה שתלמד
לאהוב
להיות אהוב
שתדע אותך דרכך
ודרך עיניים אחרות

שתרפה מהמאמץ
להיות אידאל כלשהו
שתתן לעצמך להיות

שתרפה אחיזה
ב"מציאות הנכונה"
שתדע להיות אוהב
בכל עת ובכל מצב
וגם כשאתה לא

זה רוצה שתדע
שגם שם יש אהבה

זה רוצה
שתהיה פשוט
שפשוט תהיה

כי זה אוהב אותך
על כל מה שיש בך
וזה כאן בשבילך
עכשיו

וזה רוצה שתקשיב
לקול הזה בתוכך
שאומר לך
את זה

טקסט חשוף ממה שמתרחש בנימי נפשי. חלק מתהליך הגדילה האישי שלי בעולם הרוחניות והנפש.
מוקדש באהבה לכל מי מאיתנו שמפחדים להיות מי שאנחנו באמת:

אני לא רוצה להיות גורו.

אני לא רוצה שיעריצו אותי
אני לא רוצה שיעשו את מה שאמרתי רק בגלל שאני אמרתי את זה
אני לא רוצה שיסתכלו עלי מלמטה
אני לא רוצה להסתכל מלמעלה
אני רוצה להיות כאחת האדם.

אני רוצה להביא לעולם את מה שבאתי להביא לכאן
אני רוצה לעזור לאנשים. לתמוך בהם. ללמד אותם. לאהוב אותם
אני רוצה לתרום
ולהתמלא בהשראה ומשמעות. בכל יום מחדש.

וגם. אני רוצה להיות אהובה
ולהיות מוערכת
כן.

ואני מפחדת
להיות מה שבאתי לכאן להיות
אני מפחדת ממה שיגידו
אני מפחדת שלא יבינו
אני מפחדת להיפגע
אני מפחדת לפגוע.

אני כל כך מפחדת לפגוע.

לטעות
להיות לא מדוייקת
לא לראות
לא לשים לב
לא להיות מודעת.

אני לא רוצה להיות גורו
כי אני יודעת שלפעמים אטעה
ולפעמים אהיה לא מדוייקת
ולפעמים לא אראה
ולא אשים לב
ולא אהיה מודעת.

אני רוצה להיות תמיד מודעת
שזה בלתי אפשרי כי אי אפשר להיות תמיד שום דבר.

אני לא רוצה להיות גורו
כי אני לא רוצה לפגוע
ראיתי כל כך הרבה שפגעו, ונפגעתי בעצמי מאחרים.

אני לעולם לא רוצה להאמין לסיפור שהגעתי לאנשהו, שאני טובה יותר
כי יש לי את העניינים שלי לעבוד עליהם, כמו לכולנו.

אני רוצה לזכור תמיד
שאני כאחת האדם
שיש לי עוד עבודה לעשות
כי לפעמים אני טועה
ולפעמים לא מדוייקת
לפעמים לא רואה, ולא שמה לב
ולפעמים לא מודעת.

אני רוצה להיות כאחת האדם
ולהרשות לעצמי
לפעמים לטעות
ולהיות לא מדוייקת
לא לראות, ולא לשים לב
לא להיות מודעת.

להרשות לעצמי לא לדעת.

להרשות לעצמי
להיות לא יותר ולא פחות
לא מלמעלה ולא מלמטה
כאחת האדם.

אני מפחדת להיות מה שאני רוצה להיות.
אני מפחדת להיות כאחת האדם ואני רוצה להיות כאחת האדם
אני מפחדת להיות גורו ואני רוצה להיות גורו.

והנה
הנני
זה כבר קיים.

אני מפחדת להיות מה שאני כבר
ואני כבר כל מה שאני רוצה להיות.

אני רוצה להיות גורו שהיא כאחת האדם
ואני בת אדם, במלוא אנושיותי הפגיעה
מסרבת להיות הגורו שאני
בגלל פחד
ממה שכבר קיים.

מפחדת גם לפרסם את הטקסט הזה.

כל פעם לצלוח מחדש את התהום
לתת לאנשים לראות אותי
למרות שמנסיון עבר זה כמעט תמיד משתלם
להיפתח. להיחשף. לגעת בלב של אחרים
לתת להם לגעת בשלי.

ועדיין. תמיד הפחד
להיות מה שבאתי לכאן להיות. להיות אני

הפחד ממה שיגידו
שלא יבינו
להיפגע.

אני מפחדת מהתממשות הצל שלי.

מפחדת מהצל של להיות כאחת האדם
להיחשף בחולשותיי האנושיות ולקבל על זה ריקושטים כואבים.

מפחדת מהצל של להיות גורו
להאמין שאני יותר טובה ממישהו ושאני יודעת בוודאות מה נכון בשבילו, וכך לפגוע בו.

ומה הפחד שלי מבקש ממני?
אהבה.

כשאני נלחמת בו, כשאני מפחדת ממנו
מבקרת את עצמי ואותו על עצם קיומו
או מתעלמת ממנו
הוא נשאר, הוא נתקע
הוא נאחז במקומו, כאסטרטגיה קיומית להישרדות הנפשית שלנו.

הפחד שלי רוצה שאני אחזיק לו את היד
ואגיד לו שאני אוהבת אותו
אראה אותו
ואתן לו את כל המקום שהוא צריך
ואת כל ההקשבה שלה שהוא זקוק
כדי שהוא לא יצטרך לפחד יותר
ולא יצטרך לשמור עלי
וירגיש בטוח מספיק
שאנחנו מוגנים.

הפחד שלי לא אוהב שקוראים לו "אגו"
ומנסים להיפטר ממנו
זה עוד יותר מכווץ אותו
וגורם לו להיתקע
כי למי בכלל יש יכולת או כוח ללכת לאנשהו כשהוא מכווץ כל כך.

אני יכולה לא להאמין למה שהפחד שלי מספר לי
ועדיין לכבד אותו ואת התפקיד שלו בחיי
ולא לבקר אותו, ולא לצחוק עליו, ולא להעליב אותו, ולא להתנשא מעליו.

לאהוב אותו
כחלק ממני
להאיר את הצל שבי עם פנס של אהבה.

כי כל עוד אני לא אוהבת חלקים בתוכי
אני תמיד אפחד להיות מי שאני כבר
תמיד אפחד להיות בנוכחות מלאה בעולם
להביא לעולם את מה שבאתי להביא לכאן

לעזור לאנשים. לתמוך בהם. ללמד אותם. לאהוב אותם
לתרום להם
להתמלא בהשראה ומשמעות, בכל יום מחדש.

להיות אהובה
להיות מוערכת.

להיות חשופה
להיות כאחת האדם
להיות גורו.

מחקרי מוח מראים שה- Default Mode Network במוח פחות פעילה כשאנחנו מתרכזים במשהו שאנחנו עושים, ונכנסת לפעולה כשאנחנו במנוחה (ואז יש רומינציה ואסוציאציות חופשיות).

חשבתי על זה שכל העניין עם מדיטציה נון דואלית הוא להתרכז במי/מה שמודע למחשבות, כלומר, לנטרל את הפעילות האוטומטית הרומינטיבית של ה-DMN ע"י ריכוז לא במשהו חיצוני, אלא במה שחווה את החווייה. אבל מכיוון שהמוח שלנו כל כך מתורגל להיכנס לרומינציה ברגע שאנחנו לא עושים כלום, זה כל כך מאתגר לפתח את היכולת הזאת, ולכן יכול לקחת שנים.

סימוכין לזה אפשר למצוא בכך שסריקות מוח של מודטים וותיקים הראו פעילות מועטה של ה- DMN.

מחשבה, שאין לי מושג אם היא נכונה או לא במציאות, אבל מסקרן לבדוק את זה...

הביקורת מבקרת
והאשמה מאשימה
השופטת שופטת
והמלקה מלקה

הפחד מפחיד
והכאב מכאיב
הכעס מכעיס
והעצב מעציב

האכזבה מתאכזבת
והחרטה מתחרטת
למרות שהידיעה יודעת
שלא יכל היה להיות אחרת

המתבונן מתבונן
והמזדהה מזדהה
הסרטים מוקרנים על המסך
ומה שקורה קורה