סכנות נפוצות בדרך הרוחנית

מאת: טליה מיכאלי

למתבונן מהצד, והרבה פעמים גם לאלו שכבר התחילו לצעוד בדרך, הדרך הרוחנית עשויה להיראות כאילו היא רצופה באור ואהבה. אך המציאות היא שהדרך הרוחנית רצופה מהמורות וסכנות מסוגים שונים.

כבני אדם, באופן טבעי אנחנו נמשכים להאמין בסיפורי פנטזיה אוטופיים ומוחלטים - על המציאות, על עצמנו ועל אחרים, ולעיתים מתעלמים מכל מני סימני אזהרה לאורך הדרך או בכלל לא מודעים אליהם. כתוצאה מכך אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במקומות שאינם בריאים לנו ו/או לאחרים.

למשל:

אנו מוכנים לתת אמון רב באנשים שהם ב"דרגה רוחנית גבוהה" לדעתנו, ולסמוך על כך שהם יודעים יותר מאיתנו מה נכון או לא נכון לנו; אנו רוצים להאמין שהתרגול הרוחני הזה או ההוא יפתרו לנו את כל הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן ויקחו מאיתנו את הסבל שלנו לעולמים; אנחנו בטוחים שאנחנו אמורים להיות במצב תודעתי "גבוה" ולהרגיש טוב כל הזמן, ושכל מצב רגשי/תודעתי אחר הוא "בעל תדר אנרגטי נמוך" ולכן צריך להוקיע אותו; אנחנו מאמינים שחוויות רוחניות זה רק בליס אינסופי, ולא מודעים ל"תופעות הלוואי" שעשויות להיות להן; אנחנו בטוחים שזה נכון ושאנחנו עושים לנו ולאחרים רק טוב, כשאנחנו מתרגלים דרך רוחנית כזאת או אחרת באדיקות רבה ומדברים על זה עם אחרים כל הזמן, תוך כדי שאנחנו מלקים את עצמנו בכל רגע שאנחנו לא מצליחים ליישם את הדרך הזאת בחיינו, ושופטים אחרים על כמה שהם "לא נאורים מספיק" כי הם לא עושים את מה שאנחנו חושבים שהם אמורים לעשות; ועוד...

במאמר זה אני מביאה תיאור קצר של המהמורות המרכזיות שזיהיתי שניתן להיתקל בהן בדרך הרוחנית. זהו אוסף הבנות שהתהווה בעקבות ההליכה שלי בדרך הזו ב-12 השנים האחרונות, למידה של הנושא במגוון דרכים, שעות וימים רבים של קריאת ספרים ומאמרים, צפייה בהרצאות ובסרטים דוקומנטריים, השתתפות בשלל סדנאות וקורסים, שיחות עם אנשים והתנסויות במגוון פרקטיקות וחוויות.

משבר רוחני / מצב חירום רוחני

במקרים שבהם חוויה או תובנה רוחנית היא פתאומית וחזקה מאוד, כאשר בנוסף לכך אין לאדם בסיס של לימוד, אימון והדרכה או שמבנה העצמי חלש מכדי להכיל את האנרגיה והשינויים הנדרשים, יתכן מצב שבו חווית ההתעוררות הרוחנית תהפוך לחוויה של מצב חירום או משבר רוחני, שעשוי להיראות כמו הפרעה נפשית כלשהי. אך זהו לא בהכרח סימפטום של מחלה נפשית, וייתכן שבעזרת סביבה תומכת והדרכה נכונה, המשברים בדרך הרוחנית, קשים ככל שיהיו, עשויים להיות מקור לריפוי עמוק ולארגון מחודש של הנפש. לעיתים הדרכה אינה מספיקה ויש צורך בטיפול פסיכותרפי, טכניקות של קרקוע, עבודת גוף מתאימה, צמחי מרפא או תרופות ועוד.

להרחבה נוספת ראו: מאמר בנושא מאת מתי ליבליך

סאטורי ג'אנקי - התמכרות לחוויות התעלות

לא מעט פעמים, ישנה תחושה של ריקות ואובדן משמעות מהחיים אחרי חוויות רוחניות משמעותיות. לכן יכול להיווצר מצב שבו אנו מכורים לחוויית הסאטורי (חוויית התעלות רוחנית), רודפים אחרי השגתה בכל אמצעי שמתאפשר לנו, מאמינים שאנו אמורים לחיות כל רגע בחיינו בחווייה שכזו ו/או בטוחים שזוהי ההארה. כל רגע שאיננו ב"תדר גבוה" שכזה נחווה כבזבוז של חיים, מה שיוצר המון תסכול, ייאוש, אכזבה, בדידות וניתוק מהסביבה. יש חוסר הבנה לכך שכל חווייה, נפלאה ככל שתהיה, הינה רק עוד תופעה במניין התופעות, ושלמעשה הארה איננה חווייה, מכיוון שאף חווייה איננה המקור לתופעות כולן ולמהותן.

התמכרות לכאב רגשי

בכל תהליך ריפוי ישנה חשיבות גדולה בלפגוש את הכאב ולמצוא דרכים להתמודד איתו ולהביא לעצמנו חמלה. אך לעיתים ישנה התמכרות נפשית לכאב ולשחזור טראומה, כתוצאה מכך שאנו בטוחים ומאמינים שפגישה חוזרת ונשנית עם הכאב והסבל עוזרים להתפתחות הרוחנית שלנו. הרבה פעמים מצב זה לא באמת מאפשר לכאב להירפא אלא רק מעמיק את הטראומה.

שיפוטיות עצמית באצטלה התפתחותית

בכל פעם שאנחנו מאשימים ו/או מבקרים את עצמנו (או אחרים) לחומרה, תוך שימוש ברציונליזציה רוחנית כלשהי. דוגמאות: "אני סובל.ת כי אני מתנגד.ת למציאות ונמצא.ת בתודעה של נפרדות, ולכן אני לא בסדר"; "אסור לי להרגיש/להביע כעס כי ככה לא מתנהגים אנשים מפותחים רוחנית" וכו'.

להרחבה נוספת ראו:

מעקפים רוחניים

המונח "מעקף רוחני" מתאר שימוש באמונות רוחניות, תרגול רוחני וחוויות רוחניות כאמצעי להימנעות ממפגש אמיתי עם פצעים נפשיים, טראומות, רגשות קשים, מטען פסיכולוגי מכאיב וכו'. למעשה, זהו מנגנון הגנה מפני תוכן לא מודע שמאיים עלינו. באמצעות מעקפים רוחניים, אנו מנסים לשמור על יציבות נפשנו שעלולה להתערער אם נהיה במגע עם כאב, חוסר אונים, מורכבות וחוסר השלמות הקיומית. בדרך הזו אנו מנסים לרפא פצעים פסיכולוגיים, אך אנו עושים זאת באמצעות נגיעה במישור הרוחני בלבד ונמנעים מהעבודה החשובה, אך לרוב קשה וכואבת, עם המישורים האחרים - הקוגניטיבי, הפיזי, הרגשי והבין אישי. כתוצאה מכך, הפרקטיקה הרוחנית אינה עוברת אינטגרציה לתוך הקיום היומיומי וההתפתחות האישית מתעכבת.

האדם שטבע את המונח "מעקף רוחני" היה הפסיכולוג ג'ון וולווד, בשנת 1984. רוברט אוגוסטוס מאסטרס, בספרו Spiritual Bypassing, נותן דוגמאות לסוגי מעקפים רוחניים שונים: "אספקטים של מעקפים רוחניים כוללים: ניתוק קיצוני, הדחקה ו"הירדמות" רגשית, הדגשת- יתר של "חיוביות", פוביית-קונפליקט שעלולה לצאת משליטה ולעורר רגשות זעם, חמלה עיוורת נעדרת כל קונטקסט, התפתחות חד-ממדית שנוטה לכיוון אחד (למשל אינטליגנציה קוגניטיבית ש"נזנחת" ולא מתפתחת ושנמצאת הרחק מאחורי אינטליגנציה רגשית או מוסרית, או להיפך), שיפוט עצמי שממעיט ומטשטש את הצדדים הפחות נעימים של האישיות, ומחשבות שווא בדבר הגעה לרמה גבוהה יותר של הוויה."

להרחבה נוספת ראו: האם אני עושה מעקף רוחני?

חומרנות רוחנית / מטריאליזם רוחני

סוג ספציפי של מעקף רוחני, שתכליתו סובב סביב הנסיון העקר לצבור עוד ועוד ידע ושיטות רוחניות (בדומה לצבירה של כסף ורכוש), או לעלות בדרגות רוחניות (בדומה לעלייה בדרגות מקצועיות), במטרה לשפר את הדימוי והערך העצמי. רוחניות מטריאליסטית למעשה מפספסת את המהות העמוקה של הדרך הרוחנית וההתהוות המתמדת של הכאן ועכשיו, ובמקום זאת עוברת לשרת את הכמיהות של האגו שעוסקות בתדמית העצמית.

צ'וגְיַאם טְרוּנְגְפּה רינְפּוצֶ'ה, המורה הטיבטי שהביא לראשונה את הבודהיזם למערב, היה האדם שהגה את המושג האוקסימורוני "מטריאליזם רוחני", ואיבחן את האופן הבעייתי שבו אנשים בעולם המערבי המודרני מעמידים את הרוחניות בשירות האגו ומתגאים בה כאילו היתה משהו להתהדר בו, כמו גם מאמצים דרכים רוחניות שונות, כאשר הם מתייחסים אליהן כאל מוצר צריכה לכל דבר.

הוא כותב בספרו: "חשוב לראות שהנקודה העיקרית של כל תרגול רוחני היא לצאת אל מחוץ לביורוקרטיה של האגו, זאת אומרת, לצאת מהתשוקה המתמדת של האגו להשיג גרסה גבוהה יותר, רוחנית יותר, טרנסצנדנטית יותר של ידע, דת, מוסריות, שיפוט, נוחות - או כל מה שזה לא יהיה שהאגו המסוים מחפש. צריך לצאת אל מחוץ למטריאליזם הרוחני. אם לא נעשה כך, אם אנחנו למעשה נתרגל אותו - אז אנחנו עלולים בסופו של דבר למצוא את עצמנו מחזיקים באוסף עצום של דרכים רוחניות. אנחנו עשויים להרגיש שהאוסף הזה הוא מאוד יקר לנו... אבל בסך הכול יצרנו חנות, חנות עתיקות."

אשליית סוף הדרך

הליכה אחרי הבטחות שווא להצלחה מלאה וטרנספורמציה מהירה, או אחרי הבטחות להגיע רק באמצעות דרך X למשהו נשגב אך קשה להשגה, שאנו נדרשים להתמסר ללימוד שלו לחלוטין ולמסור את מיטב זמננו וכספנו כדי להשיגו. כל זאת רק כדי לגלות בסופו של דבר שהדרך אף פעם לא נגמרת ושאנחנו לא באמת מגיעים לשום יעד סופי.

אגו רוחני

מצב שבו אנו מעמידים את הרוחניות בשירות האגו, מתהדרים ומתפארים בה. אנו מאמינים שההצלחה הרוחנית שלנו נמדדת בהערכה החברתית שאנחנו מקבלים, ושאנחנו באופן ערכי טובים יותר מאנשים אחרים מכיוון שאנחנו עושים עבודה רוחנית. העליונות מתבטאת במיוחד כלפי אנשים שלא עושים תהליכי התפתחות תודעתית/רוחנית, אך גם כלפי אנשים שעושים דרך רוחנית שונה משלנו או שהם פחות ותיקים מאיתנו בעולמות הרוחניים. במצב כזה אנו בקלות יכולים לחשוב שאנחנו יודעים מה נכון לאנשים אחרים יותר טוב מהם, ומה הם צריכים להיות או לעשות.

סימוא ע"י פוזה רוחנית

אמונה שאנשים רוחניים אמורים להיראות/להתנהג בצורות מסוימות ולא באחרות. למשל: אדם הוא רוחני באמת רק אם הוא לובש לבן, מדבר לאט ובשקט ושותק לעיתים קרובות; אם יש לו כל מני "אביזרים רוחניים" כמו קריסטלים, שרשראות תפילה או אביזרי לבוש מסוימים; אם יש לו ידע מרשים והוא יודע לצטט מורים וטקסטים חכמים; אם הוא כתב בעצמו ספרים משמעותיים ו/או הוא מצליח למלא סדנאות והרצאות; וכו'. במציאות, לעיתים אדם שמציג את עצמו באמצעות כל הדברים הללו הוא אכן אותנטי, ולעיתים לא. במקרה האחרון, יכול להיות שמדובר בשימוש בפוזה רוחנית על מנת לפצות על נרקסיזם, למשל. במצב כזה, האגו משתמש ברוחניות והופך למתוחכם, ערמומי ומניפולטיבי יותר, מה שיוצר התרחקות מרוחניות אותנטית. הקשבה לקול הפנימי שלנו במקום לאומדנים ואישורים חברתיים, תעזור לנו להבדיל בין אנשים עם פוזה רוחנית לבין אלו שמגלמים רוחניות אותנטית.

"מי שמחפש להתחמם באור רוחני ולא להשוויץ, לרוב יעדיף להיות קרוב למדורה קטנה מאשר רחוק ממדורה גדולה" - אנונימי.

כתות הרסניות / קהילות כיתתיות / מורים פוגעניים

קהילות/קבוצות רוחניות יכולות להיות מקום מיטיב ותומך להתפתחות אישית ורוחנית (מקום שרבים מאיתנו היו רוצים להשתייך אליו), או מקום מסוכן והרסני שקל מאוד ללכת לאיבוד בתוכו מבלי לשים לב לכך. לעיתים קרובות, קהילה מתחילה כמקום מהסוג הראשון ומתגלגלת להיות כת פוגענית מהסוג השני, או לפחות בעלת מאפיינים כיתתיים כלשהם. ישנם קריטריונים ברורים שבאמצעותם ניתן לזהות ולהבחין בין קבוצות בעלות פוטנציאל מזיק לבין אלו שלא.

להרחבה נוספת ראו: