איך לדעת שאנחנו עושים מעקף רוחני?

מאת: טליה מיכאלי

המונח "מעקף רוחני" מתאר שימוש באמונות רוחניות, תרגול רוחני וחוויות רוחניות כאמצעי להימנעות ממפגש אמיתי עם פצעים נפשיים, טראומות, רגשות קשים, מטען פסיכולוגי מכאיב וכו'. למעשה, זהו מנגנון הגנה מפני תוכן לא מודע שמאיים עלינו. באמצעות מעקפים רוחניים, אנו מנסים לשמור על יציבות נפשנו שעלולה להתערער אם נהיה במגע עם כאב, חוסר אונים, מורכבות וחוסר השלמות הקיומית. בדרך הזו אנו מנסים לרפא פצעים פסיכולוגיים, אך אנו עושים זאת באמצעות נגיעה במישור הרוחני בלבד ונמנעים מהעבודה החשובה, אך לרוב קשה וכואבת, עם המישורים האחרים - הקוגניטיבי, הפיזי, הרגשי והבין אישי. כתוצאה מכך, הפרקטיקה הרוחנית אינה עוברת אינטגרציה לתוך הקיום היומיומי וההתפתחות האישית מתעכבת.

האדם שטבע את המונח "מעקף רוחני" היה הפסיכולוג ג'ון וולווד, בשנת 1984. רוברט אוגוסטוס מאסטרס, בספרו Spiritual Bypassing, נותן דוגמאות לסוגי מעקפים רוחניים שונים: "אספקטים של מעקפים רוחניים כוללים: ניתוק קיצוני, הדחקה ו"הירדמות" רגשית, הדגשת- יתר של "חיוביות", פוביית-קונפליקט שעלולה לצאת משליטה ולעורר רגשות זעם, חמלה עיוורת נעדרת כל קונטקסט, התפתחות חד-ממדית שנוטה לכיוון אחד (למשל אינטליגנציה קוגניטיבית ש"נזנחת" ולא מתפתחת ושנמצאת הרחק מאחורי אינטליגנציה רגשית או מוסרית, או להיפך), שיפוט עצמי שממעיט ומטשטש את הצדדים הפחות נעימים של האישיות, ומחשבות שווא בדבר הגעה לרמה גבוהה יותר של הוויה."

מעקפים רוחניים מתיישבים על ההרגל התרבותי-קולקטיבי שלנו להתרחק ממה שמכאיב. חברתית, הם עשויים להיחשב לנורמליים. על כן זוהי אסטרטגיה לא רק להימנע מכאב אלא גם כדרך להצדיק את ההימנעות הזאת. למעשה, פעמים רבות אנו אף נקבל על כך עידוד ממסגרות רוחניות וממורים רוחניים. מסיבה זו לעיתים רחוקות מעקף רוחני מזוהה ככזה. לרוב הוא נתפס כהתפתחות רוחנית, התעלות רוחנית וכו', במיוחד בעידן הצרכנות והחומרנות הרוחנית של ימינו, שמאופיין ב-"fast food spirituality" ("הסוד" למשל).

אנשים רבים מגיעים למסע הרוחני מתוך רצון לפתור את הבעיות שלהם או להמלט מהן, אבל זה לא מה שהמסע הרוחני עוסק בו. רוחניות לא עוסקת בפתרונות לבעיות, אלא בחיפוש אחר האמת, גם כשהיא לא נעימה ואולי אפילו יוצרת בעיות חדשות. מעקף רוחני הוא מצב שבו אנחנו ממשיכים לברוח מהבעיות שלנו, אלא שהפעם אנחנו עושים את זה באמצעים "רוחניים".

אנו יכולים להשתמש באופן תדיר בחומרים מרחיבי תודעה, ללכת לריטריטים וסדנאות רבות, לקרוא חומר רוחני רב, להאזין למגוון פודקאסטים והרצאות, לתרגל המון מדיטציות/טנטרה ופרקטיקות רוחניות אחרות - והכל במטרה להגיע לאיזושהי מטרה נכספת בעתיד, להארה המיוחלת והאיחוד עם הבריאה, או לפחות למצב שבו ניפטר סוף סוף מהאנושיות הכה מתסכלת ומעיקה שלנו, ונוכל להרגיש שמחים ומסופקים באופן קבוע.

אין כל רע בתרגול ולמידה רוחנית כשלעצמם. אלו דברים מבורכים שבאמת תורמים להתפתחות שלנו. אך יש השפעה רבה לכוונה שלנו מאחורי העשייה, למניע מתוכו היא נובעת. אם ברצוננו להיות באמת מחוברים לעצמנו ולמציאות, ולוודא שאיננו עוסקים בהונאה עצמית - עלינו לשאול את עצמנו שאלות מעמיקות, ולעשות כמיטב יכולנו כדי לענות בכנות בלתי מתפשרת. חשוב שנבדוק - האם ועד כמה אנו מנסים לברוח מעצמנו, מהאנושיות הכאובה שלנו ו/או מהמציאות הקשה שאנו חווים, תוך שימוש בכל הפרקטיקות והאמצעים הללו? האם ועד כמה אנחנו נאחזים במשהו שאנחנו רוצים שיקרה בעתיד, שיגאל אותנו? ומאידך, האם ועד כמה אנו מקבלים את עצמנו ואת המציאות שקיימת כאן ועכשיו? האם ועד כמה אנחנו אוהבים את עצמנו, כפי שאנחנו כרגע? האם ועד כמה אנחנו מסוגלים לשהות עם מה שקורה עכשיו, כפי שהוא, ללא מיסוך של חומרים או כל ניסיון אחר לעשות מניפולציה על המציאות?

חשוב להבהיר - אנחנו לא אמורים להיות מושלמים, להצליח כל הזמן להיות מחוברים, לקבל את עצמנו ואת המציאות באופן קבוע, לאהוב את עצמנו באופן שלם ולחלוטין בכל רגע, או לא להשתוקק לברוח מהסבל שלנו. כולם מנסים לברוח מדי־פעם, זה בסדר, גם זה חלק מהחווייה של להיות אנושי. איננו אמורים להיות שום אידאל, אלא אך ורק מי ומה שאנחנו, כרגע. ככל שאנחנו נזכרים בזה, משהו בתוכנו באופן טבעי מתחיל להירגע, כיווצים מתחילים להשתחרר. עם הזמן אנו מגלים שאנחנו מסוגלים לפגוש בתוכנו את הסבל לצד ההשתוקקות לברוח ממנו, ולשהות עם שניהם. כך אנו מוצאים את עצמנו בורחים מהמציאות פחות ופחות. כמו כן, תהליכי טיפול שמשלבים עבודה נפשית ורוחנית עמוקה, יכולים לתמוך רבות בהתפתחות שלנו, לעזור לנו לפגוש את הכאבים שלנו במרחב בטוח ומכיל, לאחות את החלקים הפצועים והנפרדים בנפש שלנו, לקבל את המציאות ולאהוב את עצמנו, כפי שאנחנו.

חומרנות רוחנית / מטריאליזם רוחני

סוג ספציפי של מעקף רוחני, שתכליתו סובב סביב הנסיון העקר לצבור עוד ועוד ידע ושיטות רוחניות (בדומה לצבירה של כסף ורכוש), או לעלות בדרגות רוחניות (בדומה לעלייה בדרגות מקצועיות), במטרה לשפר את הדימוי והערך העצמי. רוחניות מטריאליסטית למעשה מפספסת את המהות העמוקה של הדרך הרוחנית וההתהוות המתמדת של הכאן ועכשיו, ובמקום זאת עוברת לשרת את הכמיהות של האגו שעוסקות בתדמית העצמית.

צ'וגְיַאם טְרוּנְגְפּה רינְפּוצֶ'ה, המורה הטיבטי שהביא לראשונה את הבודהיזם למערב, היה האדם שהגה את המושג האוקסימורוני "מטריאליזם רוחני", ואיבחן את האופן הבעייתי שבו אנשים בעולם המערבי המודרני מעמידים את הרוחניות בשירות האגו ומתגאים בה כאילו היתה משהו להתהדר בו, כמו גם מאמצים דרכים רוחניות שונות, כאשר הם מתייחסים אליהן כאל מוצר צריכה לכל דבר.

הוא כותב בספרו: "חשוב לראות שהנקודה העיקרית של כל תרגול רוחני היא לצאת אל מחוץ לביורוקרטיה של האגו, זאת אומרת, לצאת מהתשוקה המתמדת של האגו להשיג גרסה גבוהה יותר, רוחנית יותר, טרנסצנדנטית יותר של ידע, דת, מוסריות, שיפוט, נוחות - או כל מה שזה לא יהיה שהאגו המסוים מחפש. צריך לצאת אל מחוץ למטריאליזם הרוחני. אם לא נעשה כך, אם אנחנו למעשה נתרגל אותו - אז אנחנו עלולים בסופו של דבר למצוא את עצמנו מחזיקים באוסף עצום של דרכים רוחניות. אנחנו עשויים להרגיש שהאוסף הזה הוא מאוד יקר לנו... אבל בסך הכול יצרנו חנות, חנות עתיקות."

שאלון לזיהוי מעקפים רוחניים

  • האם אני מאמין/ה שמחשבות "שליליות" או רגשות "שליליים" הם "לא בסדר" ולא טובים או רוחניים מספיק?

  • האם אני מאמין/ה שאני צריך/ה להיות במצב תודעתי "גבוה" כל הזמן?

  • האם אני שופט/ת את עצמי פעמים רבות על כמה שאני לא רוחני/ת מספיק או לא מתרגל/ת מספיק?

  • האם אני רודף/ת אחרי תובנות רוחניות כל פעם שאני מרגיש/ה תקוע/ה בחיים? או מחפש/ת את השיטה שתפתור את כל בעיותיי?

  • האם אני כל הזמן מחפש/ת אחר השיטה הבאה שתשדרג אותי לדרגה רוחנית גבוה יותר?

  • האם אני מתמקד/ת בהתפתחות שלי רק בקתרזיס רגשי, עבודת תת מודע ומדיטציות?

  • האם אני שם/ה דגש בעיקר על הצדדים הרוחניים של החיים ולא נותן/ת חשיבות לצדדים הגשמיים/חומריים או הפסיכולוגיים?

  • האם איני נותן/ת חשיבות לפיתוח האינטלקט, חשיבה רציונלית וביקורתית, אלא בעיקר לטכניקות רוחניות?

  • האם אני מפחד/ת מכעס/התמודדות עם קונפליקטים, גם כשזה מגיע במחיר של ויתור על הרצונות והצרכים שלי, כי הם לא מספיק חשובים/רוחניים/אמיתיים?

  • האם אני מתעלם/ת ממעשים פוגעניים שנעשים לי או לאחרים מתוך תפיסה שעלי להיות חומל/ת ואוהב/ת בכל רגע נתון, או שאני חייב/ת להתעלות מעל הכעס ולסלוח?

  • האם כשקורים לי דברים לא נעימים או שאני גורם/ת לחוסר נעימות אצל אחרים, אני מבטל/ת את זה בתור "אין מה לעשות, המציאות היא כפי שהיא" או "זה בסדר, הכל גם ככה אשליה"? או: האם אני נותן/ת לסיבות לכך הסברים מוחלטים כמו "מרקורי בנסיגה"/"קארמה" וכו'?

  • האם אני חושב/ת שכל הטכניקות שאני מתרגל/ת העלימו את כל הצדדים האפלים/קשים/כואבים/פצועים שלי?

  • האם אני חושב/ת שאני באופן ערכי טוב/ה יותר מאחרים כי אני רוחני/ת יותר?

  • האם אני מנסה לברוח מעצמי או מהמציאות הקשה שאנו חווה, באמצעות תרגול רוחני?

  • האם אני מסוגל לשהות עם מה שקורה עכשיו, כפי שהוא, ללא מיסוך של חומרים או כל ניסיון אחר לעשות מניפולציה על המציאות?

שיחה על מעקפים רוחניים - טליה מיכאלי ומיכאל פיין

מהו מעקף רוחני, ואילו מעקפים שונים יש? איך אפשר לדעת שאנחנו עושים מעקף רוחני? כיצד אפשר לעבוד עם מעקפים רוחניים ולהתגבר עליהם?