בלוג

הגיגים מהמסע הרוחני שלי

נון-דואליות

כתבתי את הטקסט הזה בכוונה בלשון זכר, כי אין כאן כוונה ל- "אני" טליה האישיות/אגו, אלא למה שקיים מאחוריה. הוא חסר מין/מגדר. יותר נכון להתייחס ל"אני" הזה כ-"זה":

אני יכול להיות מודע לצורות, לתופעות.
אני יכול להיות מודע לעצמי, לראות את עצמי במראה, במדיטציה,
אני יכול לזהות את עצמי מתוך עיניים של מישהו אחר,
אך אני לא יכול לראות את עצמי מאחור, כי אני לא אובייקט.
אני הסובייקט היחיד שקיים.
חווה החוויות.
אני הצופה. אני לנצח הצופה.
אני לא יכול לצפות בעצמי מהצד, רק מלפנים. רק לזהות את עצם הצפייה עצמה.
אני נקודת ההתחלה שאין מלפניה.
אני הגבול של החלל שבו הכל מתקיים,
אין מאחוריי כלום. אין שם קיום. אין "שם".
לכל מה שמתקיים, לכל תופעה,
יש צורה, יש גבולות.
אני לא תופעה, לא צורה.
אני הגבול של הקיום של כל הצורות, והחלל של כולן,
ואני חסר צורה וחסר גבול.
אני הקיום שמאפשר את ההקרנה של הכל עליי.
שמאפשר את הקיום של הכל בתוכי.

להיכנע בפני הכל

להיכנע בפני הכל. כי הכל זה אני.

כל עוד אני לא נכנעת אני משמרת צורה נפרדת. אני שוגה באשליה שיש שם משהו בחוץ שהוא לא אני.

להיכנע לכאב.

להיכנע לרגש הלא נעים.

להיכנע לחווייה באשר היא.


----

כל רגש או תחושה קשה שיש לי הם גל בים. הגל הוא חלק ממני, הוא עשוי ממני. אני הים.

ZEN

דרך כל זה
הקיום
החיים

להתוודע כל רגע מחדש

להיות
מה שיש
כי אין אחרת

החווייה הזו
עכשיו
תמיד עכשיו

גם זה חולף
וגם זה
וזה

הרגשות
המחשבות
הכאבים
האנוש

רק הקיום נשאר

והפלא
הפלא

הרהורים

מחשבות וחוויות ממדיטציה שעשיתי:

  1. לרגע הרגשתי מה זה להיות בתודעה של תינוק, לפני שנוצרו קונספטים ומחשבות מילוליות. זה קרה כשהתבוננתי על הידיים שלי ושאלתי "מי מודע לזה?"
    הקונספטים נעלמו ונשארו רק תודעה וידיים.

  2. מחשבה, שאין לי מושג אם היא נכונה או לא במציאות, אבל מסקרן לתהות לגבי זה:

מחקרי מוח מראים שה- default mode network במוח (למי שאין מושג מה זה, חפשו בגוגל) פחות פעילה כשאנחנו מתרכזים במשהו שאנחנו עושים, ונכנסת לפעולה כשאנחנו במנוחה (ואז יש רומינציה ואסוציאציות חופשיות).

חשבתי על זה שכל העניין עם מדיטציה נון דואלית הוא להתרכז במי/מה שמודע למחשבות, כלומר, לנטרל את הפעילות האוטומטית הרומינטיבית של ה-DMN ע"י ריכוז לא במשהו חיצוני, אלא במה שחווה את החווייה. אבל מכיוון שהמוח שלנו כל כך מתורגל להיכנס לרומינציה ברגע שאנחנו לא עושים כלום, זה כל כך מאתגר לפתח את היכולת הזאת, ולכן יכול לקחת שנים.

סימוכין לזה אפשר למצוא בכך שסריקות מוח של מודטים וותיקים הראו פעילות מועטה של ה- DMN.

  1. יש הבדל מהותי בחווייה כשהמודעות מודעת לכך שהיא חושבת, ובין מצב שבו המודעות חושבת שהיא המחשבות. אני יודעת שזה מצחיק להגיד את זה, כי זה לכאורה מובן מאליו, אבל זה ממש אחרת לחוות את זה לעומת לחשוב על זה או להבין את זה קונספטואלית. זהו מצפן פנימי ממש מהותי בתרגול.

להיות גורו

טקסט חשוף ממה שמתרחש בנימי נפשי. חלק מתהליך הגדילה האישי שלי בעולם הרוחניות והנפש.
מוקדש באהבה לכל מי מאיתנו שמפחדים להיות מי שאנחנו באמת:

אני לא רוצה להיות גורו.

אני לא רוצה שיעריצו אותי
אני לא רוצה שיעשו את מה שאמרתי רק בגלל שאני אמרתי את זה
אני לא רוצה שיסתכלו עלי מלמטה
אני לא רוצה להסתכל מלמעלה
אני רוצה להיות כאחת האדם.

אני רוצה להביא לעולם את מה שבאתי להביא לכאן
אני רוצה לעזור לאנשים. לתמוך בהם. ללמד אותם. לאהוב אותם
אני רוצה לתרום
ולהתמלא בהשראה ומשמעות. בכל יום מחדש.

וגם. אני רוצה להיות אהובה
ולהיות מוערכת
כן.

ואני מפחדת
להיות מה שבאתי לכאן להיות
אני מפחדת ממה שיגידו
אני מפחדת שלא יבינו
אני מפחדת להיפגע
אני מפחדת לפגוע.

אני כל כך מפחדת לפגוע.

לטעות
להיות לא מדוייקת
לא לראות
לא לשים לב
לא להיות מודעת.

אני לא רוצה להיות גורו
כי אני יודעת שלפעמים אטעה
ולפעמים אהיה לא מדוייקת
ולפעמים לא אראה
ולא אשים לב
ולא אהיה מודעת.

אני רוצה להיות תמיד מודעת
שזה בלתי אפשרי כי אי אפשר להיות תמיד שום דבר.

אני לא רוצה להיות גורו
כי אני לא רוצה לפגוע
ראיתי כל כך הרבה שפגעו, ונפגעתי בעצמי מאחרים.

אני לעולם לא רוצה להאמין לסיפור שהגעתי לאנשהו, שאני טובה יותר
כי יש לי את העניינים שלי לעבוד עליהם, כמו לכולנו.

אני רוצה לזכור תמיד
שאני כאחת האדם
שיש לי עוד עבודה לעשות
כי לפעמים אני טועה
ולפעמים לא מדוייקת
לפעמים לא רואה, ולא שמה לב
ולפעמים לא מודעת.

אני רוצה להיות כאחת האדם
ולהרשות לעצמי
לפעמים לטעות
ולהיות לא מדוייקת
לא לראות, ולא לשים לב
לא להיות מודעת.

להרשות לעצמי לא לדעת.

להרשות לעצמי
להיות לא יותר ולא פחות
לא מלמעלה ולא מלמטה
כאחת האדם.

אני מפחדת להיות מה שאני רוצה להיות.
אני מפחדת להיות כאחת האדם ואני רוצה להיות כאחת האדם
אני מפחדת להיות גורו ואני רוצה להיות גורו.

והנה
הנני
זה כבר קיים.

אני מפחדת להיות מה שאני כבר
ואני כבר כל מה שאני רוצה להיות.

אני רוצה להיות גורו שהיא כאחת האדם
ואני בת אדם, במלוא אנושיותי הפגיעה
מסרבת להיות הגורו שאני
בגלל פחד
ממה שכבר קיים.

מפחדת גם לפרסם את הטקסט הזה.

כל פעם לצלוח מחדש את התהום
לתת לאנשים לראות אותי
למרות שמנסיון עבר זה כמעט תמיד משתלם
להיפתח. להיחשף. לגעת בלב של אחרים
לתת להם לגעת בשלי.

ועדיין. תמיד הפחד
להיות מה שבאתי לכאן להיות. להיות אני

הפחד ממה שיגידו
שלא יבינו
להיפגע.

אני מפחדת מהתממשות הצל שלי.

מפחדת מהצל של להיות כאחת האדם
להיחשף בחולשותיי האנושיות ולקבל על זה ריקושטים כואבים.

מפחדת מהצל של להיות גורו
להאמין שאני יותר טובה ממישהו ושאני יודעת בוודאות מה נכון בשבילו, וכך לפגוע בו.

ומה הפחד שלי מבקש ממני?
אהבה.

כשאני נלחמת בו, כשאני מפחדת ממנו
מבקרת את עצמי ואותו על עצם קיומו
או מתעלמת ממנו
הוא נשאר, הוא נתקע
הוא נאחז במקומו, כאסטרטגיה קיומית להישרדות הנפשית שלנו.

הפחד שלי רוצה שאני אחזיק לו את היד
ואגיד לו שאני אוהבת אותו
אראה אותו
ואתן לו את כל המקום שהוא צריך
ואת כל ההקשבה שלה שהוא זקוק
כדי שהוא לא יצטרך לפחד יותר
ולא יצטרך לשמור עלי
וירגיש בטוח מספיק
שאנחנו מוגנים.

הפחד שלי לא אוהב שקוראים לו "אגו"
ומנסים להיפטר ממנו
זה עוד יותר מכווץ אותו
וגורם לו להיתקע
כי למי בכלל יש יכולת או כוח ללכת לאנשהו כשהוא מכווץ כל כך.

אני יכולה לא להאמין למה שהפחד שלי מספר לי
ועדיין לכבד אותו ואת התפקיד שלו בחיי
ולא לבקר אותו, ולא לצחוק עליו, ולא להעליב אותו, ולא להתנשא מעליו.

לאהוב אותו
כחלק ממני
להאיר את הצל שבי עם פנס של אהבה.

כי כל עוד אני לא אוהבת חלקים בתוכי
אני תמיד אפחד להיות מי שאני כבר
תמיד אפחד להיות בנוכחות מלאה בעולם
להביא לעולם את מה שבאתי להביא לכאן

לעזור לאנשים. לתמוך בהם. ללמד אותם. לאהוב אותם
לתרום להם
להתמלא בהשראה ומשמעות, בכל יום מחדש.

להיות אהובה
להיות מוערכת.

להיות חשופה
להיות כאחת האדם
להיות גורו.

תמונת מצב

הביקורת מבקרת
והאשמה מאשימה
השופטת שופטת
והמלקה מלקה

הפחד מפחיד
והכאב מכאיב
הכעס מכעיס
והעצב מעציב

האכזבה מתאכזבת
והחרטה מתחרטת
למרות שהידיעה יודעת
שלא יכל היה להיות אחרת

המתבונן מתבונן
והמזדהה מזדהה
הסרטים מוקרנים על המסך
ומה שקורה קורה